החלטה בתיק ע"ע 8582-02-13

ניתנה ביום 09 מאי 2013

     רשת הגנים של אגודת ישראל                                                  ה מבקשת

­

     -

     שמחה בוסי ו-15 אח'                                                                 המשיבות

     בשם המבקשת: עו"ד יפה צור ועו"ד בן ציון י.א. שפר

     בשם המשיבות: עו"ד ענת שני-רבה ועו"ד חיה ארז

ה ח ל ט ה

] השופט אילן איטח

1.   לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו המשלים של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר אדי דלל ומר רענן גילאון; תע"א 5646-03) מיום 1.1.13, בו חויבה המבקשת לשלם לכל אחת מהמשיבות פיצוי על פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות וכן הוצאות משפט.

הרקע לבקשה

2.   המבקשת (להלן - רשת הגנים) הינה עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי, במסגרת החינוך העצמאי. מזה שנים מצויה רשת הגנים בקשיים כלכליים, ומשנת 2000 החלה היא לנקוט צעדי הבראה שונים כדי לצמצם את גרעונה השוטף, לחזור לאיזון תקציבי, ולכסות את הגרעון. משלא עלה בידי רשת הגנים להגיע למצב של איזון תקציבי, קיבלה בחודש אפריל 2003 החלטה בדבר קיצוץ של 10% בשכרם של כלל עובדיה לתקופה של שנה וחצי, וכן ננקטו צעדים נוספים, ובהם דחייה של תשלומי ההבראה והביגוד.

3.   בהמשך, לקראת תום חודש מאי 2003 שלחה רשת הגנים הודעות פיטורים לכל העובדות הוותיקות אשר צברו מעל 25 שנות ותק, ובכלל זאת אף למשיבות. בתחילת חודש יולי 2003, לאחר מסירת הודעות הפיטורים, ובמסגרת שיחות שונות, הציעה רשת הגנים כי היא תאפשר לגננות לשוב לעבודתן בתנאי שהן תוותרנה על כל שנות הוותק והזכויות הנגזרות ממנו, שמעבר ל-12 שנות ותק. הגננות לא הסכימו להצעה, אך היו נכונות לנהל משא ומתן עם רשת הגנים בנוגע לשינוי בתנאי העסקתן, כך שישאו בנטל הכלכלי של תוכנית ההבראה באופן מידתי ושוויוני בהשוואה לעובדים האחרים. אלא שנכונות זו, אשר התבטאה בפניות של הגננות, ובכללן המשיבות, לרשת הגנים באופן פרטני ומאורגן, לרבות הפניות באמצעות מגשרת, רבנים ואנשי ציבור חרדים- לא הביאה פרי.

4.   על רקע מציאות זו, פנו המשיבות לבית הדין האזורי בבקשה למתן צווי מניעה זמניים למניעת פיטוריהן, ולמניעת פגיעה בשכרן. בנוסף, עתרו המשיבות למתן צו מניעה הקובע כי פיטוריהן היו שלא כדין ולכן הם בטלים וכן בתביעה להצהרה על זכויות שונות הנגזרות מתפקידן כעובדות הוראה.

      בית הדין האזורי, החלטה מיום 31.8.03, הורה על השבת את כל המשיבות לעבודתן אצל המבקשת לאלתר. זאת לאחר ששוכנע, ברמה הלכאורית, כי פיטורי המשיבות היו נגועים באפליה פסולה מטעמי גיל שלא עלו בקנה אחד עם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ועם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יצויין כי במסגרת החלטה האמורה לא נעתר בית הדין לבקשתן של המשיבות למתן סעדים כספיים זמניים.